ברכת המועדון לחג הפסח

פסח:

בערב ליל הסדר. אתם יושבים מסביב לשולחן הערוך, עם המשפחה או עם חברים. המפה הלבנה, הכלים היפים של פסח, החרוסת, המצות והמרור על השולחן. כולם רחוצים, לבושים בגדים חגיגיים. הגדות הפסח על השולחן ממתינות שיקראו בהן.

באותו ערב בדיוק, יושבים מיליוני יהודים בארץ ובחו"ל, דתיים ולא- דתיים, גדולים וקטנים, ומספרים ביציאת מצרים. מספרים בעצם על תחילתו והולדתו של העם היהודי.

וכאן אני חוזרת להיסטוריה היותר מאוחרת, ערב קום המדינה.

בימי המאורעות הקשים בין יהודים לערבים, בשנת תש"ז (1947), שיגר האו"ם לארץ-ישראל ועדת חקירה, לעמוד מקרוב על הרקע לעימות-הדמים. מר דוד בן-גוריון נשא נאום לפני ועדת החקירה, ובין הדברים אמר:

"לפני כשלוש-מאות שנה הפליגה לעולם החדש אנייה ושמה 'מייפלאואר' (=אנייה שהביאה מאנגליה לאמריקה פליטים שהניחו את התשתית לערכיה של ארה"ב). היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אנייה זאת, וכמה אמריקאים יודעים זאת. היודעים הם כמה אנשים היו באותה אנייה, ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם?

והנה, כשלושת-אלפים שנה לפני הפלגת 'מייפלאואר' יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו – בחמישה-עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו בצאתם – מצות.

"עד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו, בחמישה-עשר בניסן – באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים: השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל. השתא עבדי, לשנה הבאה בני-חורין".

חלפו 67 שנים מהנאום ההיסטורי של דוד בן גוריון. שנה אחרי הנאום מדינת ישראל הפכה לעובדה.

במשך 2000 שנות גלות, מפוזרים כמיעוט בכל רחבי העולם, סובלים מגילויי אנטישמיות, הסבו מיליוני יהודים שנה אחר שנה, וסיפרו את הסיפור ההיסטורי של העם – שיצא מעבדות לחרות. אין ספק שהתזכורת השנתית בפסח, והייחול המשותף של כלל העם לצאת לחרות בשנית, היו חיוניים לשמור על הגחלת ולהובילנו עד הלום.

בכלל אפשר ללמוד מהעם השורד הזה על הערך של דבקות במטרה, ונחישות בלתי מתפשרת.

אכן, קמה מדינת ישראל, וקלטה עלייה מכל העולם. כל יהודי שחפץ בכך, יכול להיות בשנה הבאה בארץ ישראל. אז אולי בעצם מיותר להמשיך לשבת כל שנה בליל הסדר, להזכיר את תחילתו הניסית של העם, ולייחל לשנה הבאה בארעא בישראל, בני חורין?

יצאנו ממצרים, יצאנו מהגלות הממושכת. אנחנו בארצנו. האם נותר לנו עוד למה לייחל?

האמנם אנחנו בני חורין?

"מצרים" היא מושג רוחני, שיש לו משמעות מתמשכת.

המאפיין של מצרים הינו אגו ורשע. כשפרעה רצה משהו- הוא פשוט לקח אותו, ולא משנה מי נרמס בדרך.

אם נסתכל מסביב , אפילו בתחום שקרוב לליבנו- תחום הרפואה, אנחנו עשויים להכיר בזה שמצרים עדיין קיימת. כמה אינטרסנטיות, בצע כסף, מאבקי אגו וכוח מבצבצים מכל פינה? כשתעשיית תרופות רוצה להרוויח את המיליארדים שלה, היא פשוט דואגת שהממסד הרפואי והחוק יגדיר תרופות כרפואה הלגיטימית היחידה. היא נלחמת בכל מי שמציג אלטרנטיבה ראויה, דרך מחקרים ממומנים (זוכרים איך התקשורת מפגיזה כתבות על הסכנות החמורות שטמונות בויטמינים וכו'), יחסי ציבור משומנים, והשפעה לא הוגנת על הפוליטיקה ומקבלי ההחלטות. ולא משנה מי נרמס בדרך.

ואיפה בריאות הציבור? לאחרונה שמענו באחד הכנסים מרופא אמיץ את הדברים הבאים: "חולה חי רווחי יותר לתעשייה מחולה מת, ולכן יש עניין להאריך חיים ולהשאיר את האנשים חולים כרוניים להרבה זמן". מבהיל. מצרים.

כשמועדון המטפלים קם לפני שנתיים ומחצה, הוא חרט על דגלו : "החזון שלנו הוא לטפח קהילה מקצועית של מטפלים מוסמכים ומתמחים, שיחד תפנה לציבור, ותציע רפואה משלימה איכותית, בטוחה, ונגישה לכל אדם".

קמו לנו בדרך קשיים ומתנגדים. ואף על פי כן התעקשנו, והתמדנו בעשייה, גם בתנאים קשים. טעינו ותיקנו, נפלנו וקמנו. ספגנו ביקורת והתמודדנו איתה. נעקצנו כלכלית, והבלגנו. כשהחזון לנגד עינינו, פגשנו בדרך גם תומכים רבים – שותפים, מתנדבים, מנחים וחברים.

אנחנו רוצים לראות פה רפואה אחרת. אנחנו רוצים שכל אדם יהיה בן חורין לנשום אויר נקי, לשתות מים טהורים, לאכול מזון טבעי, לקבל מידע אמין על שמירת בריאות ומניעת מחלות, ולצרוך את הרפואה שהוא בוחר.

בתוך התהליך הזה אנחנו ביחד – קהילת המטפלים, שפועלת לשיפור הידע המקצועי על ריפוי טבעי, מקדמת קשר מקצועי ותמיכה בין מטפלים, ואו-טו-טו יוצאת להנגשת הטיפולים שלנו לציבור.

אז השנה, כשאתם יושבים בליל הסדר, מסובים ומספרים בסיפור יציאת מצרים, חישבו על מיליוני אחיכם שיושבים ברגע זה ממש בכל מקום בעולם, ועושים את אותו הדבר.

שאלו עצמכם: מה זה להיות בני חורין? מאיזה שעבוד אני רוצה להשתחרר- כיחיד, כמטפל, כקהילה, כמדינה, כאנושות? ואל תהססו לדבר על זה, ולהתכוונן לזה.

בחג הפסח כוח רוחני חזק של התרוממות, שחוזר מידי שנה. תפסו אותו, נתפוס אותו כולנו יחד, ובע"ה נראה ניסים גם בימינו !