מטפלים יקרים.
כשאני מתבוננת ברפואה שלנו המערבית, זו הממוסדת, עולה בי תחושה כואבת של חושך.
רפואה שמתבוננת בגוף כמו מכונה, רואה מחלות- לא בני אדם, ומונעת כלכלית ע"י אינטרסנטים רבי אמצעים והשפעה- תעשיית התרופות.
אני זוכרת שפעם , כשסיימתי את לימודי הנטורופתיה והתחלתי לטפל באנשים בשמחה, שאל אותי קרוב משפחה: "למה בעצם לא למדת קודם רפואה קונבנציונלית, ככה- שתהיי עם הכרה, ואחר כך היית לומדת את כל הרפואות ממבו- ג'מבו שלך…
אני זוכרת שעניתי לגמרי ברצינות: "אני דווקא למדתי רפואה. הם לעומת זאת, לומדים להיות חותמת הגומי של מרשמי התרופות, וזה לא עניין אותי. "
אבל אם נעמיק יותר, פני הרפואה כפני הדור: היי- טק; רואה בחומר חזות הכל; הכסף יענה את הכל; שליטת האגו והשכל .
וזה החושך הגדול- איפה החסד והחמלה? איפה האהבה? איפה שאר הרוח? איפה כוחות הריפוי?
לאן הם נעלמו בין ערמות הגלולות, הרצפטים, מכשירי הסי.טי. ושולחנות הניתוחים?
אני רוצה להוקיר כל אחד מכם שבחר להאיר את העולם באמצעות רפואה אחרת.
וכשאתה מקשיב למטופל שלך הקשבה עם כל תשומת הלב- זה אור.
וכשאת חשה חמלה למטופלת ומביעה מסר אמפטי- זה אור
וכשאתם מאמינים בכוחות הריפוי הטמונים במטופלים שלכם, ומחזקים גם את האמון שלהם בעצמם- זה אור.
ומעט אור דוחה הרבה מן החושך.
וכל אחד תורם את האור הקטן שלו, עד שביחד כולנו….
"צריך שכל אדם ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר.
צריך שכל איש יבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, להדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר לעולם כולו" (הראי"ה קוק זצ"ל)
באהבה, ובברכת חג אורים שמח, דבורי
